בג"ץ 2134/18 עארף נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה (ניתן ביום 28.1.2020).
בית המשפט העליון ביושבו כבית משפט לערעורים מנהליים קיבל את ערעורו של יזם תוכנית מפורטת לשינוי ייעוד מקרקעין, שיוצג על ידי משרדינו – אייזנברג ושות' משרד, עו"ד, כנגד החלטת בית המשפט המחוזי ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים.
בפסק דינו המקיף קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת דפנה ברק ארז, אסתר חיות ונועם סולברג) כי המקרה שנדון בפניו הינו אחד המקרים שבהם יש הצדקה להכיר ביכולתה של רשות מקומית לפעול מחוץ לתחום השיפוט שלה, לצורך הסדרת דרך גישה שתוביל למבנה שבו מפעיל היזם מיזם התיירותי שהקים.
בעניין זה יש לבכר את התפיסה, לפיה, הרשות המקומית היא המכירה מקרוב את צרכי תושביה ויכולה לשקף אותם באופן מיטבי.
כמו כן, נתן ביהמ"ש בפסק דינו משקל רב למיקום המקרקעין, בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל, איזור שקיימת חשיבות רבה לפיתוח הכלכלי, כאשר הסדרת דרך הגישה תתרום הן ליזם והן לחקלאים באיזור ולבעלי עסקים אחרים הפועלים בקרבתה של דרך הגישה.
בית המשפט העליון קיבל את טענת היזם, לפיה, בנסיבות העניין חיוב היזם להמתין לשינוי גבולות השיפוט של מעיליא תגזור קפאון תכנוני על האזור כולו.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור והורה לוועדה המחוזית להמשיך ולקדם את התוכנית המפורטת שהגיש היזם, וזאת מבלי להכניס לשיקוליו את העובדה כי השטח עליו חלק התוכנית חורגת מתחום השיפוט של מעיליא.
